בר"ע על ההחלטה להוציא צו הגנה נגד המבקש לפי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה-נדחתה

           לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' הנדל) אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' השופט ד' טפרברג) בעניין הוצאת צו הגנה נגד המבקש.

1.             נגד המבקש הוגשה תובענה למתן צו הגנה לפי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן: החוק) על-ידי אישתו, המשיבה, על רקע שיחת טלפון בה איים לכאורה המבקש עליה. ביום 16.10.05 ניתן צו במעמד צד אחד, כאשר במסגרת הליכי בירור התובענה, אשר נמשכו מספר חודשים, מונה מומחה כדי לבחון את אמינותה של קלטת בה הקליט המבקש את שיחת הטלפון על בסיסה נתבקש צו ההגנה. הצו שניתן במעמד צד אחד פקע בחודש ינואר 2006 מאחר ולא הוארך מעבר לתקופת שלושת החודשים הקבועה בסעיף 5 לחוק. על כן, קבע בית המשפט בפסק דינו, שניתן ביום 20.7.06, כי אין הוא רואה צורך להכריע בשאלה התיאורטית האם היה מקום לתת צו הגנה מלכתחילה, בפרט כאשר התרשם כי הצדדים משתמשים בבית המשפט כדי לנגח זה את זו ומאחר ולא שוכנע בצדקתו של מי מהם. לעניין הקלטת שיחת הטלפון, ציין כי מחוות דעתו של המומחה עולה כי לא נמצאה עריכה מגמתית של הקלטת באותו קטע הנתון במחלוקת בין הצדדים, אך לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי החומר שהועבר לבדיקה הינו מקורי. עוד הוסיף בית המשפט כי נראה שמערכת היחסים בין בני הזוג הגיעה לסיומה שכן על אף פקיעת הצו לא שב המבקש לביתם המשותף ובינתיים הוגשה על-ידי המשיבה בקשה נוספת למתן צו הגנה אשר נידונה בפני מותב אחר.

המבקש ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור תוך שקבע כי העניין הפך לתיאורטי, הן לאור העובדה שצו ההגנה פקע עובר למתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה, הן לאור זאת שנגד המשיב ניתן בינתיים צו הגנה בהליך אחר. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי גם אם היה זה ראוי שבית המשפט לענייני משפחה יביע עמדתו בצורה ברורה ויכריע לגופו של עניין באופן חד משמעי יותר, אין די בכך כדי להצדיק התערבות בהכרעתו. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.             המבקש מעלה בבקשה טענות נגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ונגד הכרעתו של בית המשפט המחוזי בערעור. לטענתו, שגה בית המשפט לענייני משפחה כאשר נמנע מלהכריע לגופם של דברים במחלוקת בין הצדדים והותיר את השאלה שעמדה לפתחו ללא הכרעה ברורה. המבקש טוען כי כתוצאה מכך נגרם לו עוול מתמשך שכן לא הוכרעה שאלת אמינותה של קלטת השיחה העומדת בבסיס הבקשה למתן צו הגנה, על אף שמחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר המבקש חויב בתשלום שכרו, עולה כי לא זויפה. בהקשר זה הוסיף המבקש כי על סמך קביעתו של בית המשפט כי הוא והמשיבה אינם יכולים לחיות תחת אותה קורת גג, קביעה אשר לטענתו ניתנה כלאחר יד, נתקבלו החלטות בהליכים אחרים, לרבות בפני בית הדין הרבני וכי בעקבות פסק דינו של בית המשפט המשיכה המשיבה בהגשת בקשות סרק לצווי הגנה. בנסיבות אלו סבור המבקש כי היה על בית המשפט קמא להתערב בהכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה ולדון בסוגיה לגופה.

עוד טוען המבקש, כי בניגוד לקביעת בית המשפט קמא אין מדובר בעניין תיאורטי אשר אינו מצריך הכרעה, וזאת ממספר טעמים. ראשית, טוען המבקש כי יש לחייב את המשיבה בהוצאות לפי סעיף 11 לחוק, לאור היותה של התביעה נגדו קנטרנית ובלתי מבוססת. שנית, לטענתו, בנסיבות העניין מתקיים החריג המצדיק דיון בשאלה תיאורטית - מדובר בסוגיה שעלולה לחזור על עצמה ואשר מטבעה הופכת לתיאורטית לפני שניתן לקבל הכרעה לגביה. בנוסף, טוען המבקש כי ככל שההכרעה בעניינו הפכה לתיאורטית, הרי שהדבר נבע מהעיכוב במתן פסק הדין והתמשכות ההליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה, וזאת בניגוד לתכלית העומדת בבסיסו של החוק אשר נועד לתת פתרון מיידי ומהיר לסכסוך בין הצדדים. בהקשר זה, מוסיף המבקש כי שגה בית המשפט קמא כאשר הסתמך על העובדה כי ניתן צו הגנה נוסף נגד המבקש, שכן לו היה בית המשפט מכריע בעניין תוך פרק זמן סביר לא היה מקום להתחשב בצו זה, אשר ניתן למעלה מחצי שנה לאחר שהוגשה התובענה בענייננו.

3.             עיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות ומצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" רק כאשר הבקשה מעלה שאלות עקרוניות אשר חורגות מעניינם הצר של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקש לא הצביע על כל סוגיה כזו אשר עולה בעניינו. כפי שקבע בית המשפט קמא, עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לעניין אשר במועד זה הינו תיאורטי בלבד - ההצדקה למתן צו הגנה אשר פקע כבר בחודש ינואר 2006, לאחר שבהליך אחר כבר ניתן צו הגנה נוסף נגד המבקש. כידוע, בית המשפט אינו עוסק בהכרעה בסוגיות תיאורטיות שאין להן משמעות מעשית לצורך ההליך שבפניו (ראו למשל: רע"פ 4048/06 קרבסי נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 18.10.2007)). זאת בפרט משהמבקש עצמו מאשר שחלק מהטענות בעניינו הינן תיאורטיות במועד זה ונראה כי אם העניין ישוב ויתברר לא תהיה כל מניעה להכריע בו.

טענותיו האחרות של המבקש נוגעות לחיובה של המשיבה בהוצאות הן לפי סעיף 11 לחוק, הן עבור שכרו של המומחה. ברי, כי גם סוגיות אלו אינן מעלות כל שאלה עקרונית, וכלל נקוט הוא כי סוגיית ההוצאות הינה סוגיה אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 490 (2005)). זאת, בפרט כאשר בית המשפט לענייני משפחה הכריע בסוגיית חיוב המשיבה בהוצאות באופן ברור ודחה את טענתו של המבקש. אמנם, יש להצר על כך שההליכים בעניינו של המבקש נמשכו זמן כה רב, בפרט כאשר מדובר בהליך להוצאת צו הגנה, אשר אמור להתנהל מטבעו במהירות, אך אין בכך בלבד כדי להצדיק מתן רשות ערעור. 

4.             אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה - אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשס"ח (9.12.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il